כן התמונות האלה של לורד גרמו לי לעשות חשבון נפש עמוק ממרומי שנותיי. כך הגעתי למסקנה שהכעס 'הקדוש' בכל המקרים שפעל אצלי, גרם למעשים שהשפיעו בשלילה על חיי. ברוב המקרים, בניתוח ה'בדיעבדי', המעשה הנכון היה לנהוג ב COOL בדיוק כמו לורד. התעמקות נוספת בסוגיה העלתה שהדברים כלל לא חדשים ומופיעים בבירור במסורת חז"ל כאשר האזכור הכי מפורסם הוא באיגרת הרמב"ן (ותודה לשירה שהפנתה את תשומת לבי לכך), וכך כותב הרמב"ן:
" תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס, שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם. וכן אמרו רבותינו ז"ל, כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר: הסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר: וגם רשע ליום רעה.
וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מדת הענוה שהיא מדה טובה מכל המדות טובות, שנאמר: עקב ענוה יראת ה'. ובעבור הענוה תעלה על לבך מדת היראה, כי תתן אל לבך תמיד, מאין באת, ולאן אתה הולך, ושאתה רמה ותולעה בחייך, ואף כי במותך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך הכבוד,שנאמר: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי לבות בני אדם, ונאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. וכאשר תחשוב את כל אלה, תירא מבוראך ותישמר מן החטא, ובמדות האלה תהיה שמח בחלקך, וכאשר תתנהג במדת הענוה להתבושש מכל אדם ותתפחד ממנו ומן החטא, אז תשרה עליך רוח השכינה, וזיו כבודה, וחיי עולם הבא. ...".
אכן, המלצה שלי, ממרומי שנותיי על כדור הארץ, הוא שבימי סליחות אלה לקראת הימים הנוראים לקחת לפחות את הנקודה הזו של הכעסים המיותרים בחיינו (בכביש, בעבודה, עם הילדים או הכלבים, לא משנה) ולהסיר אותה מתוכנו, וכמו שכותב הרמב"ן שמאותו הרגע הדברים ישתפרו כאילו מעצמם. נהייה יותר טובים בראש וראשונה לעצמנו ואחר כך כל סביבתנו תרומם לדרגה נעלה של טוב ואחווה.
אז מעכשיו לא כועסים יותר על שום דבר, הכל נעשה בנחת, קור רוח ושיקול הדעת.
