אתנחתא פואמית

פַּעֲמַיִם מִדַּי / פיליפ רוזנאו

אֵינֶנִּי שׁוֹקַעַת פַּעֲמַיִם בְּאוֹתָם הַ מַּיִם – נָפְחָה הַגְּוִיָּה וְשָׁקְעָה.

וְכִי מִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּקֵּף פַּעֲמַיִם בְּאוֹתָם שָׁמַיִם?– נתְ פַּ לְּ אוּ הַמַּיִם.

אֵינִי נִכְנֶסֶת פַּעֲמַיִם לְאוֹתָם נַעֲלַיִם – הִדְגִּישָׁה אֵשֶׁת הַגְּבִיר.

פַּעֲמַיִם חַרְבִּי לֹא תַּחְלִיד עַל אוֹתוֹ קִיר – הִצְהִיר הָאַבִּיר.

דּוֹן ז'וּאָן: וְכִי לָמָה לְהַסְתִּיר, לְקֶסֶם נָשִׁי אֵין מְחִיר.

אֲבָל אַל תְּצַפּוּ שֶׁאֶתְגַּנֵּב לִשְׁבֹּר אוֹתוֹ לֵב פַּעֲמַיִם.

אֲנִי מוּכָן– הִצְדִּיעַ הַתַּלְיָן – אֲבָל אֵינִי מְזֻמָּן

לִתְלוֹת פַּעֲמַיִם נִדּוֹן בְּדָבָר – מַה שֶׁעָבַר עָבַר.

הֵעִיר הַשּׁוּעָל: לְהִתָּפֵס פַּעֲמַיִם בְּאוֹתוֹ מָשָׁל –

זֶה לֹא חֹסֶר מַזָּל. זֶה דּוּאֶט שֶׁל טִפְּשׁוּת עִם מֶחְדָּל.

לֹא לִישֹׁן פַּעֲמַיִם בְּאוֹתָהּ מִטָּה לֹא גּוֹרֵם לִי תְּעוּקָה.

עִם כָּ ל הַכָּבוֹד, מִי שֶׁאֵ ינוֹ בּוֹדֵד הוּא בּוֹדֵד מְאֹד –

שָׁבַר הַנּוֹדֵד אֶת חוֹתַם הַשְּׁתִיקָה.

הַגּוֹרָל אֵינוֹ חוֹזֵר פַּעֲמַיִם עַל אוֹתָהּ טָעוּת

אִם נוֹלַדְתָּ , חֲיֵה! כִּי פַּעֲמַיִם לֹא תָּ מוּת.